30/11/2010
הספד
יש הספד שמחכה להיכתב בי. בתוך העצב המתקהה, אני מרגישה אותו מדלג בעליצות מהראש לקיבה, עולה ללסת, מפזז בשמחה לכבד, מרים כוסית לזכר הימים ההם.
יש הספד שמחכה להיכתב בי, ואין לי מילים.
כי יש בעיה מסוימת לסכם תקופה ששינתה בי כל כך הרבה, שהכירה לי כל כך הרבה, שפתחה אותי בפני עצמי, שנתנה לי אותי ועוד כל כך הרבה חברים חדשים, שרובם כבר עברו במעגלי החיים הלאה, למקומות אחרים, אבל היו איתי שם, בדיוק בימים ההם, בזמן ההוא.
המקום הזה חיבר אותי לאחותי, לאהוביי, לחבריי, אליי. היו בו הרבה דברי צחוק, הרבה דברי דמע, מיליוני ערגות שנותרו על הדפים, הרבה מפגשים, המון בירה. שיאללה, כמה בירה.
סביר להניח שבחודשים הקרובים עוד אכנס לשם מתוך הרגל, כמו שאני עושה בשנה האחרונה, רק להציץ בעמוד הראשי ולהיזכר שלא, אין פה כלום. כל שהיה אבד, כל שהיה נגמר.
יש הספד שמחכה להיכתב בי, ולמרות זאת, אני מרגישה שאינני מצליחה להוציא דבר.
היה שלום, דקס. נעמת לי מאוד.
רחלי כתב/ה,
30/11/2010 בשעה 1:07
אכן: שיאללה, כמה בירה.
[ כמה ימים עברו מפה לשם - מה, בערך בעוד שנה אני עוברת לת"א, טירוף פשוט. ]
נט כתב/ה,
30/11/2010 בשעה 14:56
שיאללה אינדיד.
אני מתגעגעת.
לא לדקס.
הדס כתב/ה,
30/11/2010 בשעה 15:19
נכנסתי לשם פעם אחרונה לפני חודשיים או משהו כזה, והסתכלתי מסביב. מצאתי איזה ליצן אחד שהיה עסוק בפרשנות לכתביו של רבי נחמן מברסלב, שני אדונים שעסקו בספאם פורנוגרפי-לייט, גברת אחת שהתלוננה שהיא כותבת ואף אחד לא קורא ואת מר חתולה, מיודענו, שאין צורך להרחיב לגביו. ראיתי שאין מה לראות והלכתי אבלה וחפויית ראש לקפה דמרקר, אולי יימצא שם כותב ראוי לרפואה. אך אבוי, בקפה דמרקר נשארו שלושה רווקים מזדקנים המחפשים זיון, שתי פוסטמות שכותבות שירים שמכילים "ים" ו"ירח", את ראובן המסכן שמתנצח עם גרושתו מעל הבלוג ואיזה אחד שרוב הזמן הוא מצחיק אבל למי יש כוח לקרוא את כל מה שהוא כותב. אז הסצינה מיצתה את עצמה, מסתבר. בימינו אף אחד לא רוצה לקרוא שום דבר, רק להסתכל בתמונות ועדיף בביקיני.
יול כתב/ה,
30/11/2010 בשעה 18:22
אני זוכרת ימים שלמים של צפיה על כולכם מתמנגלים ומתחברים שם במפגשים ואני מכאן הרחוקה מדמיינת איך היה לכם .אבל בעצם באמת רציתי לפגוש שתי נשים האחת שהיא את ופגשתי ומרטולת שהיא הדס שלא הזדמן לי.
lirch כתב/ה,
30/11/2010 בשעה 22:24
רחלי, אלף קילו בירה. חלקה עדיין יושבת לי על מותן ימין. וגם על שמאל.
נט, לבירה? אני בטוחה שיש די והותר מזה בכל מקום
דסקה, פעם יכולנו גם לצחוק נורא מכל אלה. אבל כן, גם זה נהיה משעמם.
פרנס אהובתנו, בפעם הבאה שאת בארץ, קפצי להגיד שלום על איזה ספסל. נמצא משהו בין שינקין לשיכון עלית ברמת גן, נקרא גם לדסקה ההוד-השרונית, יהיה מגניב. אנחנו מתגעגעות.
הדס כתב/ה,
01/12/2010 בשעה 15:38
אתן חייבות לראות (ולשמוע) את זה: http://www.youtube.com/watch?v=-zI-k3CGTcY
חרשו פסיו בודיט חרשו!!
once כתב/ה,
06/01/2011 בשעה 15:01
if it makes you feel better, there is a backdoor to the dex site.
not sure for how long, but here you go:
http://stage.dex.co.il
lirch כתב/ה,
06/01/2011 בשעה 21:26
תודה על הקישור, אבל אין לי כל צורך בו.
די, עבר, היה, נגמר.